Sunday, November 12, 2006

Daf Yomi - Beitzah 16 - Neshamah Yeseira and Crowns

From Shabbos: Taam HaChaim Ki Sisa 5765. For more inspirational thoughts on Shabbos and other topics, please visit www.torahthoughts.com
In this week’s parasha, it is said: וביום השביעי שבת וינפש, and on the seventh day He rested and was refreshed. The Gemara derives from the word וינפש, and was refreshed, that upon the exit of Shabbos, the neshama yeseira, the extra soul that enters a person when Shabbos commences, leaves a person. The expression of the Gemara is וי נפש, woe to the soul, i.e. that the neshama yeseira has departed. The obvious question is, why does the Gemara derive the concept that one has a neshama yeseira on Shabbos from an expression that has a negative connotation? Would it have not been more appropriate to extol the positive aspect of the neshama yeseira, rather than focus on its absence? I believe that the answer to this question can be found in the juxtaposition of this verse with the verse that follows. It is said: ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני, when He finished speaking to him on Mount Sinai, He gave Moshe…. The Gemara states that the crowns the Jewish People received upon accepting the Torah were taken away from them when they worshipped the Golden Calf. Nonetheless, it is said that Moshe Rabbeinu returns those crowns to the Jewish People every Shabbos. This, then, is the meaning of the Gemara that states וי נפש, woe to the soul, i.e. that the neshama yeseira has departed. The Jews sinned by worshiping the Golden Calf, and this caused them to lose their crowns. The crowns were a reward for their willingness to accept the Torah. Similarly, when a Jew accepts the Shabbos, he receives an extra soul, i.e. a crown that he adorns himself with on the day that Hashem’s Kingship is manifested. When Shabbos ends, that reward, the extra soul, is removed and the Jew begins again the struggle with his Evil Inclination that lasts until the next Shabbos. Moshe Rabbeinu, however, was unique that he reached the level of an angel, and Moshe was given the crowns that were taken from the Jewish People. On Shabbos, Hashem affords us the opportunity to regain our former glory. Let us use the Shabbos wisely, by acting in a manner befitting of kings.

4 comments:

Gary said...

Still don't get the answer to the question - why is it said in the negative?

ben said...

it's teaching you that although one receives the neshamah yeseirah every Shabbos, its very easy to lose, just like the crowns the Jews received for saying naaseh venishmah and then they lost them when they made the eigel.

Heshy said...

I am siding with Gary - this question is still not answered.

The obvious question is, why does the Gemara derive the concept that one has a neshama yeseira on Shabbos from an expression that has a negative connotation? Would it have not been more appropriate to extol the positive aspect of the neshama yeseira, rather than focus on its absence?

ben said...

ok here's what Kedushas Levi says about this question:


או יבואר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. והנה ידוע שכל הנביאים התנבאו בכה יותר עליהם משה שהתנבא בזה (ספרי מטות, ב) ולמה אמר כאן כה אמר כו' ונבאר ע"פ הפסוק לכן אמור כו' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע וכו' ולקחתי אתכם לי לעם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ראוי להבין הלא התורה מתחיל ממדריגה התחתונה למעלה היינו והוצאתי אתכם עד למעלה וגאלתי אתכם בזרוע נטויה והיה ראוי לאמר אני ה' אלהיכם שגאלתי אתכם בזרוע נטויה כו' גם לפרש לשון סבלות מה זה הפירוש והענין הוא שישראל עם קדוש יש להם תענוג וחיות מן התורה והמצות של השם יתברך ותענוג של הרשע וחיותו הוא מדברים מאוסים כמו שראינו חזיר תענוג שלו מדבר מאוס כן הרשע יש לו תענוג מדבר מאוס ואם בא הרשע לחזור בתשובה אזי מבין ויודע שהתענוג שהיה לו מקודם היה מדבר מאוס. ועפ"ז נבאר מאמר רז"ל (ביצה טז א) כיון שבא שבת נותן השי"ת נשמה יתירה לישראל ובמ"ש נוטל' כמו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש ראוי לדקדק מה זה שמביא ראיה מן הפסוק כיון ששבת הלא כשיוצא שבת אבדה נפש ונבאר ע"פ מאמר רז"ל (שבת קיח ב) שאלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין ובמקום א' מבואר בגמרא אלמלי שמרו שבת ראשונה כו' והענין הוא ששבת מרמז על תשובה כי שבת אותיות תשב נמצא בשבת קודש עושים ישראל תשובה ויודעים שהתענוג שהיה להם בחול היה מדבר מאוס ומצער את עצמו כשיבא חול שלא יהיה להם ח"ו עוד התענוג כמו שהי' להם בחול מקודם וזו הוא כיון שבא שבת נותן השם יתברך נשמה יתירה לישראל היינו שיהי' להם התענוג מתורה ומצות של השם יתברך כשעושים תשובה ופוחדים כיון ששבת ויש להם הנשמה יתירה ווי אבדה נפש בחול כשיבוא כמו שהיה להם מקודם נמצא צריך שני שבתות שבת אחד כדי לעשות תשובה ולהבין שצריך להיות להם תענוג מעבודת השם יתברך מהתורה ומצות ואז בשבת שני אזי יש להם התענוג אמיתי אבל כשיצאו ממצרים הי' להם בהירות גדול שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל נמצא אם היו שומרים שבת ראשונה והיה להם התענוג אמיתי מתורה ומצות היו נגאלין אבל כעת שיש חומר עב צריך שבת אחד לזכך החומר ולעשות תשובה ואחר כך שבת שני להיות התענוג מתורה ומצות של השי"ת והנה הישראל היו במצרים בנו"ן שערי וכו' והיה להם תענוג מדברים מאוסים ולזה אמר להם השי"ת אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים היינו שלא תוכלו לסבול את התענוג מדבר מאוס שהיה לכם