Sunday, November 12, 2006

Daf Yomi - Beitzah 16 - Shabbos is the most treasured gift from HaShem

From Shabbos: Taam HaChaim Bamidbar 5764. For more inspirational thoughts on Shabbos and other topics, please visit www.torahthoughts.com
There are many aspects to Shabbos, and I believe that it is most appropriate to begin with the statement of the Gemara that explains the concept of Shabbos. The Gemara in Shabbos 10b states: Rav bar Mechasya said in the name of Rav Chama bar Guria who said in the name of Rav: One who bestows a gift upon his friend must inform him of the gift, as it is said: לדעת כי אני ה מקדשכם, to know that I am HaShem Who makes you holy. We have a proof of this idea from a Baraisa. It is said: לדעת כי אני ה מקדשכם, to know that I am HaShem Who makes you holy. HaShem told Moshe: I have a beautiful gift in my treasure house and its name is Shabbos. I desire to bestow the Shabbos on the Jewish People. Go and notify them of this gift. It is evident from this Gemara that the essence of Shabbos is that it is a gift from HaShem to us. How are we to understand this? Is not the entire Torah a gift from Hashem to the Jewish People? Perhaps the answer to this question can be found in the words of the Gemara itself. HaShem told Moshe that He desired to bestow the gift of Shabbos upon the Jewish People. Yet, first HaShem wanted the Jews to be informed as to the nature of the gift. The concept of Shabbos is that I am HaShem Who makes you holy. Once the Jewish People would know that Shabbos is a Day of Holiness, they would be deserving of receiving this beautiful gift. It is worth noting that the Torah that one studies on Shabbos is more significant than the Torah one studies during the week. Thus, although Torah itself is a gift, one can reach a higher level in Torah study on Shabbos, which is a gift from HaShem's Treasure House.

5 comments:

Wally said...

It is worth noting that the Torah that one studies on Shabbos is more significant than the Torah one studies during the week.

Like the gemora in Beitza we had recently regarding Yom tov?

ben said...

similar, I believe. I actually added this part based on the Mishnah Berurah who writes that one should be mechadesh in learning on Shabbos. I am sure there are other sources and when I will find, bli neder I will post.

ben said...

I found this in Eliyahu Rabbah O.C. 290:
ב) בשינה וכו'. ובלבד שלא ירבה בו יותר מדאי שלא יביאנו ליבטל התורה ומה שאמרו חז"ל שתלמידי חכמים יתענגו אין הפירוש שיכלו כל היום בתענוגים רק ימשכו יותר בתענוג משאר ימים ואדרבה חייב אדם לחדש בכל שבת חידושי תורה כמו שכתב הזוהר דבמוצאי שבת בחזרת נשמה יתירה למקומה שואל אותם הקב"ה מה חידש בתורה (של"ה

ben said...

Also here in Shaar HaPesukim:

ביומו 'תתן 'שכרו:
(מזולתו) ר"ת, הוא שב"ת. וכן הוא צירוף אותיות בשת. והענין הוא, כי ראוי לאדם להתבייש, מתוספת קדושה שנתוסף לאדם בשבת. גם ירמוז, שיקבל תוספת שבת מבע"י, קודם שקיעת החמה, וזהו ביומו תתן שכרו, כלומר ביום ערב שבת. גם ירמוז, להודיענו, כי כל המצות שהאדם עושה בששת ימי החול, וכן כל עסק התורה שעסק בימי החול, גורם לאדם שיהיה לו תוספת קדושה בימי החול עצמם, בבחינת שאר בני אדם בשבת. וכמ"ש בזוהר כי הת"ח זוכה לנפש יתירה בימי החול, מה שע"ה זוכים בשבת. ונמצא, כי הת"ח העוסק בתורה, נמשל לשכיר יקוה פעלו מאתו יתברך ביומו ממש, אפילו שהוא בימי החול, ואז הקב"ה נותן לו שכרו, תוספת נשמה הראוי לשאר בני אדם בימי השבת, ולכן נרמז שבת בר"ת:
גם ירמוז, כי הנה יש לכל אדם תוספת שבת, נשמה יתירה ממילא. וכאשר עסק בתורה בימי החול, וזכה לאותו תוספת גם בימי החול עצמו, הנה בבוא יום השבת, מתחבר התוספת של החול, הניתן ביומו בעת עסקו בתורה, עם התוספת הניתוסף לו בשבת, ושתי התוספות האלה ניתנים לו בכל יום שבת. נמצא, כי התוספת הניתן לו בחול, הנקרא שכרו, נתן לו השכר הזה גם בשבת עצמה הרמוז בר"ת כנזכר. בסוד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת:

ben said...

and here the Maharal writes it explicitly:


(ל"ח ע"ב). אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהם וכו':
ג' דברים וכו'. פי' דבר [זה] כי [ע"י] אלו דברים ראוים שיהיו יורדים מן העושר שלהם, כי כאשר הם מוציאים העבד לחירות, בזה הם כפויי טובה בעושר אשר נתן הש"י לאדם, כי [על] העבד ציוה בתורה (ויקרא כ"ה) והתנחלתם אותם לבניכם שאין להוציאו לחירות, נמצא כי זה שמוציאו לחירות הוא שדוחה העושר בשתי ידים, כי אף הקדוש ברוך הוא ציוה לתת צדקה וכיוצא בזה, כי זהו סימן עשירות כאשר הוא משפיע לאחר, וזה בהפך שציוה שלא להוציאו מרשותו והוא דוחה העושר, ולכך יורד מנכסיו שאין ראוי לו העושר כאשר דוחה העושר:
והשני דקבעו סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא, כי השבת ניתן שהאדם יהיה פנוי מן המלאכה, ויהיה פנוי אל התורה שהוא השלמת הנפש כי בתורה ימצא הנפש מרגוע, ולכך הכל מודים שבשבת נתנה תורה לישראל (שבת פ"ו א') וזה להשלמת נפש ישראל, ולכך אמרו (ביצה ט"ז א') נשמה יתירה נתנה לאדם בשבת, ומכח זה יש לאדם השכל יותר, וכן כתב הראב"ע ז"ל שיפנה האדם אל התורה בשבת, וכאשר מכח רבוי עושר הוא פונה אל אכילה ושתיה בשעת התורה ראוי שיהיה בטל מהם העושר. ודסיירי נכסייהו בשבתא, דבר זה כי עתה אסור במלאכה וכיון שהיום הוא אסור במלאכה מפני שהוא מיוחד לשביתה, לכך לא יצלח דבר זה שהוא רוצה להתעשר על ידי דבר שאין ראוי ולא נתן לעושר, ולכך יורד מנכסיו: